סגור משואה
למי לשלוח * דואר אלקטרוני של החבר/ה *
שמך * דואר אלקטרוני שלך *

אנא הוסיפו אותי לרשימת התפוצה




שלח
הודעתך נשלחה בהצלחה
סגור משואה

שם

נושא

דואר אלקארוני

אנא הוסיפו אותי לרשימת תפוצה

תוכן

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי האתר שלח

שם *
דואר אלקטרוני * מספר טלפון *
אנא הוסיפו אותי לרשימת התפוצה
נושא הפנייה *

תוכן


הקלד טקסט
הקלד טקסט
"יסודות הטוטליטריות" של חנה ארנדט- תרגום מאוחר


יסודות הטוטליטריות, שהחל להיכתב עוד בזמן מלחמת העולם השניים, פורסם לראשונה ב- 1951. הספר תורגם עתה לעברית בידי פרופ' עידית זרטל, ויצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד.


"הנאצים והבולשוויקים יכולים להיות בטוחים כי תעשיות הרצח שלהם, המציגות את הפתרון הזריז ביותר לבעיה של עודף אוכלוסייה, להמוני האדם המיותרים כלכלית והעקורים חברתית, הן לא רק בבחינת אזהרה אלא גם משום אטרקציה", כתבה שם הפילוסופית היהודייה-גרמנייה, והוסיפה: "הפתרונות הטוטליטריים עשויים בהחלט לשרוד וללבוש צורה של פיתויים עזים שיתעוררו בכל עת שיהיה נדמה כי אין דרך להפיג מצוקה פוליטית, חברתית או כלכלית, בדרך הראויה לאדם (...) משבר זמננו וחווייתו המרכזית הולידו צורת ממשל חדשה בתכלית, העתידה כנראה ללוות אותנו מעתה ואילך בתור אפשרות וסכנה האורבת תמיד".


הנאציזם היה נקודת הפתיחה של ארנדט בכתיבת הספר, מסבירה זרטל. "היא ביקשה להבין את התופעה חסרת התקדים הזאת של הטוטליטריות, את הזוועות שחוללה ואת החורבן שהביאה על העם היהודי ועל האנושות. רק מאוחר יותר היא צירפה לחלק השלישי של הספר גם ניתוח של המשטר הטוטליטרי הסטאליניסטי בברית המועצות".


ארנדט האמינה כי הנאציזם אינו רק בעיה גרמנית וגם לא רק סוגיה יהודית, אלא תופעה השייכת לעת המודרנית עצמה. מכיוון שכך, היא החליטה להביט לאחור, אל ההיסטוריה של המערב, ולחקור בה תופעות, זרמים, רכיבים ומנגנונים, כמו האנטישמיות הפוליטית, ההתפשטות והכיבושים האימפריאליסטיים, הגזענות ועוד. לשיטתה, חיבורם יחד של כל אלה בצורות ובנסיבות מסוימות איפשר את התגבשות הנאציזם ואת הפרקטיקות שלו. "אלא שגישתה של ארנדט היתה שהנאציזם הוא רק תרכובת אחת, מסוכנת ומחרידה במיוחד, שהבסתו והחרבתו לא הביאו להרס הגורמים שכוננו אותו", מוסיפה זרטל. "היא מדברת על אלמנטים שהם חלק מהותי של העולם המודרני ושבנסיבות מסוימות אפשר להפוך אותם לבסיס לטוטליטריות בכל ארץ שהיא".


בשנות ה-60 הצליח הממסד הפוליטי הישראלי להתערב ולמנוע את תרגומו לעברית של ספרה מעורר המחלוקת של ארנדט "אייכמן בירושלים: דו"ח על הבנאליות של הרוע", המבוסס על רשמיה ממשפטו של הפושע הנאצי. אולם כיום, "יסודות הטוטליטריות" מתפרסם בעברית כשבשולי כריכתו מופיעה האות מ' - אות לכך כי הספר הוכר כיצירת מופת על ידי מינהל התרבות של ממשלת ישראל וזכה לתמיכתה הכספית.


ואמנם נדמה שבעשור האחרון מסתמן שינוי, גם אם הדרגתי, ביחס אל ארנדט, הן באקדמיה והן במוקדים אחרים של החברה האזרחית הישראלית. העובדה שההתפתחות הזאת מתרחשת במקביל וללא יד מארגנת מעידה כנראה כי הגותה של ארנדט נתפשת כחיונית להוויה הישראלית ולשיח הפוליטי בארץ. היא גם מלמדת שאי אפשר לחסום לאורך זמן באופן מוחלט פילוסופיה כה משמעותית, בעיקר לחברה השרויה במשבר.


ביטויים בולטים לתהליך הזה היו פרסומו בעברית של "אייכמן בירושלים" בשנת 2000 (הוצאת בבל); שלושה כנסים אקדמיים גדולים, שהתמקדו בהגותה של ארנדט והתקיימו בשלוש אוניברסיטאות שונות (שניים מהם גם קובצו בספרים: "חנה ארנדט: חצי מאה של פולמוס", 2004, ו"חנה ארנדט בירושלים", 2007); הכנס הבינלאומי הישראלי, במסגרת סדרת כנסים לשנת המאה להולדתה של ארנדט, נערך מכל המקומות דווקא באוניברסיטת בר אילן, שבה נלמדת הגותה של ארנדט באופן שיטתי בשנים האחרונות, כשם שהיא נלמדת באוניברסיטאות אחרות בארץ; מאמרים של ארנדט עצמה, וכן מחקרים על עבודותיה, מתפרסמים בעיתונים ובכתבי עת ישראליים. בנוסף לכך, נוכחותה מורגשת גם בתחומי האמנות, ובימים אלה ראה אור תרגום עברי לביוגרפיה של הפילוסופית, "חנה ארנדט: בשל האהבה לעולם" מאת אליזבת יאנג-ברוהל.


ואולם, עד לשנים האחרונות העדיפו בישראל להתמקד בחייה הפרטיים יותר מאשר בהגותה, שהעניין והעיסוק בה דווקא הולכים וגוברים בחו"ל ככל שחולף הזמן. הרומן הקצר שהיה לה בצעירותה עם הפילוסוף מרטין היידגר, שהיה מורה שלה באוניברסיטה, האשמתה בידי גרשם שלום כי אין בה "אהבת ישראל" והחרם שהוטל עליה מצד חוגים יהודיים וישראליים - כל אלה עוררו בארץ התעניינות רבה יותר מאשר ספרי הפילוסופיה וההיסטוריה של ארנדט.


ארנדט, שנולדה ב-1906 בהנובר שבגרמניה, נמלטה ממולדתה ב-1933 זמן קצר לאחר עליית הנאצים לשלטון. היא חיתה כמה שנים בפאריס ולאחר הכיבוש הנאצי של צרפת הצליחה להימלט לארצות הברית, שם קיבלה אזרחות ב-1951, לימדה באוניברסיטאות מובילות וחיתה עד מותה ב-1975. היא היתה לאינטלקטואלית בולטת, הנחשבת בעיני רבים לאחת מגדולי ההוגים של המאה ה-20.


בפתח דבר שהוסיפה למהדורה העברית של "יסודות הטוטליטריות" זרטל עומדת על חשיבותו של הספר ועל ייחודו. שלושת חלקיו של הספר - המוקדשים לאנטישמיות, לאימפריאליזם ולטוטליטריות - מתמזגים, לדבריה, ליצירת מופת "לא מושלמת" ומיוחדת במינה, שאינה דומה לשום ספר אחר ואינה ניתנת לקיטלוג. כבר בחלק הראשון, על האנטישמיות, הביאה ארנדט פרשנויות חדשות ופורצות דרך, ואילו בשנים האחרונות יותר ויותר חוקרים מתמקדים בחלק על האימפריאליזם, שהוזנח במידת מה. "ואולם בדיוניה בחלק על הטוטליטריות", מציינת זרטל, "סיפקה ארנדט כמה מן התובנות הפילוסופיות וההיסטוריות העמוקות והנוקבות ביותר של המציאות תחת המשטר הטוטליטרי, שכמוהן ובעוצמה דומה לא נוסחו מאז".


"סבל וייסורים היו תמיד בעולם במנות גדושות מדי, כתבה ארנדט, אבל הטוטליטריות היתה חידוש גמור, בכך שאיפשרה את הופעתו של רוע אבסולוטי בעולם, רוע שאין לו תכלית ואין לו פשר", מבהירה זרטל. "הברוטליות הרצחנית של הטוטליטריות אינה תועלתנית ואינה כפופה לחישוב כלכלי או פוליטי. ביורוקרטיזציה ותיעוש של הרצח, עיוות רדיקלי של השפה, הרס האישיות באמצעות ‘בדידות' ו'בידוד' כפויים ופנאטיות אידיאולוגית - כל אלה מאפשרים את השליטה הטוטליטרית, שכלי העבודה שלה הוא הטרור הטוטלי שמפעילה משטרה חשאית חובקת-כל וכל-יכולה. המשטר הטוטליטרי פועל לפי העיקרון ש'הכל אפשרי', ושהכל, לרבות האנושות כולה, ‘מיותרים', כלומר, ניתנים למניפולציה, לסילוק ולחיסול. העיקרון הזה, טענה ארנדט, ויישומו השיטתי וההמוני, במיוחד באתרי מחנות הריכוז וההשמדה, הבדילו ומבדילים את המשטר הטוטליטרי מכל צורה אחרת של אלימות ודיכוי מאורגנים".


ואולם, חשיבותו של "יסודות הטוטליטריות", סבורה זרטל, אינה מתמצה רק בניתוחים ובלקחים הספציפיים שהוא מציע - כמו בדיונים על נסיבות עלייתה של האנטישמיות הפוליטית, על אמונת היהודים בהיסטוריה משלהם שחוקיה שונים ובהתנתקותם מן ההיסטוריה הכללית ומהעולם הפוליטי הממשי, על ההתפשטות חסרת הגבולות של האימפריאליזם וההרס המקביל של מוסדות הדמוקרטיה במדינות-האם של הכובשים, או על מצב הפליטות והזרות המאפיין אנשים שהודרו מזכויות האזרח שלהם, הנעשים טרף קל לאידיאולוגיות קיצוניות. תרומתו העיקרית של הספר היא בהעמקת הדיון ב"פוליטי", אומרת זרטל, במרחב הפוליטי ובפעולה הפוליטית ובמרחב הזמן שלהם, שהוא תמיד זמן ההווה. גם במובן זה ראתה ארנדט בחיבורה בראש וראשונה "ספר פוליטי".


מכאן גם חיוניותו לקורא הישראלי, בעיניה של זרטל: "אנחנו אמנם צרכנים היסטריים של חדשות ואקטואליה, אך אין זה אומר שהחברה הישראלית היא חברה פוליטית, המעודדת מחשבה פוליטית ביקורתית, פעולה פוליטית ואחריות פוליטית. גם הפוליטי, וגם הזמן של הפוליטי, ההווה, מגונים ומבוזים כאן יום-יום. אנחנו נשבעים ורואים עצמנו אחראים רק לעבר הקדום ולעתיד הלא נראה, המשיחי, וההווה מצטמצם לזמן שבין בחירות לבחירות. במובן זה, ספרה של ארנדט עשוי להחזיר אותנו אל ההווה, זמן החיים, אל המעשה האנושי הפוליטי, וגם אל כמה משאלות היסוד שהחברה הישראלית מסרבת לדון בהן ולפתור אותן, ודוחה לעתיד לא-ידוע".


 
מתוך כתבה של אבנר שפירא, פורסם ב"עכבר העיר", ב-27 לינואר 27-1-2010

שלח לחבר הדפס

   

Created by Emara Design. Signed by .