סגור משואה
למי לשלוח * דואר אלקטרוני של החבר/ה *
שמך * דואר אלקטרוני שלך *

אנא הוסיפו אותי לרשימת התפוצה




שלח
הודעתך נשלחה בהצלחה
סגור משואה

שם

נושא

דואר אלקארוני

אנא הוסיפו אותי לרשימת תפוצה

תוכן

בשליחת תגובה אני מסכים/ה לתנאי האתר שלח

שם *
דואר אלקטרוני * מספר טלפון *
אנא הוסיפו אותי לרשימת התפוצה
נושא הפנייה *

תוכן


הקלד טקסט
הקלד טקסט
באפילה

ייתכן שטעיתי בכך שצפיתי ב"באפילה", סרטה של הבמאית הפולנייה אגניישקה הולנד, במוצאי יום הזיכרון לשואה, אחרי 24 שעות שבהם צפיתי בכמה "סרטי שואה", עלילתיים ותיעודיים; וערב קודם לכן צפיתי שוב, ולא בפעם השנייה או השלישית, ב"הפסנתרן" של רומן פולנסקי שעדיין מציב את הרף בנוגע לערכו, תבונתו, הגינותו ותוקפו של סרט עלילתי העוסק בזיכרון השואה.

"באפילה", שהיה מועמד השנה לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר, מספר את סיפורם האמיתי של כתריסר יהודים בלבוב. הם שרדו את השואה כששהו במשך 14 חודשים בתעלות הביוב של עירם. כדי לשרוד הם נעזרים בפולני ששמו לאופולד סוחה (רוברט וייצ'ביץ'). הוא עובד בתעלות הביוב ובזמנו הפנוי בוזז את בתי הגטו היהודי שתושביהם גורשו למחנות. הוא מגלה במקרה את דבר שהותם של היהודים בביוב. הוא עוזר להם תחילה מתוך תאוות בצע שמתחלפת בהדרגה באמפתיה מלווה בתעוזה. לאופולד הוא גיבור הסרט והסתירות המאפיינות את דמותו מעוצבות ביעילות בעזרת התסריט והשחקן שמגלם את דמותו.

הסיטואציה המרכזית של הסרט חזקה מבחינה דרמטית ואף חזותית. גיבוריו היהודים חיים במשך יותר משנה בצואה ובחושך. אילו סגנונה של הולנד היה חמור יותר, אפשר היה ליצור על בסיס הסיטואציה הזאת סרט קשה ומרשים; אבל הולנד אינה משתמשת בסיטואציה הזאת בצורה מספקת, גם אם חלקים גדולים של הסרט מתרחשים באותן תעלות ביוב שבהן הפליטים מכונסים בצפיפות.

סרטים על זיכרון השואה נהפכו לשכיחים כל כך ולכן קשה לחדש בהם. סרטה של הולנד, למרות חריגות הסיטואציה המרכזית שלו, נדמה כמורכב כל כולו מסצינות שהיו כבר ביותר מדי סרטים. הדבר גורם ניכור גם בשיאיו הדרמטיים ביותר של הסרט. הניכור הזה, שהיה יכול להיות יעיל מבחינה רגשית לו הוא היה מכוון, נובע גם מכך שפרט ללאופולד כל הדמויות בסרט, בעיקר היהודים בביוב, מעוצבות ברישול ולכן אי אפשר להכיר אותן ולהיות מעורבים בגורלן.

לרגעים נדמה "באפילה" כמו סרט אסונות, שבמקום ספינה טרופה, מטוס בצרות או גורד שחקים בוער, כונסו בו בביוב, בציפייה שהמלחמה תיגמר, זוג אמיד, בעל בוגדני שנטש את אשתו, יהודי חרדי, שני ילדים ואשה שמסתירה את הריונה (וגם אם לא ידוע שיש בקבוצה אשה בהריון, ברור שיהיו לידה וצרות עם התינוק).

אף שהייתי מעדיף שהולנד תיצמד לחיים בתעלות הביוב, בכל פעם שהסרט יוצא החוצה אפשר לנשום לרווחה. אף שהצופים יכולים לדמיין לעצמם את הזוועה שבחיים בתעלות הביוב, הולנד אינה מצליחה לשדר את הממשות הפיסית של ההוויה. הצופים יכולים לדמיין את הריח, אבל אינם מריחים דבר. באופן משונה יש בסרט מידה של התייפייפות, גם כשהוא חודר מתחת לאדמה, ועולה תחושה שהולנד לא רצתה להקשות על הצופים.

הולנד מתמרנת באופן מכני בין סצינות קשות לקלות יותר. צריך להשוות בין סוף סרטה לסוף סרטו של פולנסקי כדי להבין כיצד כשלה במטרתה. פרט לכך שהוא מנציח סיפור נוסף מתקופת השואה, סרטה אינו מוסיף דבר לשיח הקולנועי המשמעותי כל כך העוסק בזיכרון השואה.

"באפילה". בימוי: אגניישקה הולנד; תסריט: דייוויד פ' שאמון, על פי ספר מאת רוברט מארשל; צילום: יולנטה דילווסקה; מוסיקה: אנטוני קומאסה-לזארקארקייביץ'; שחקנים: רוברט וייצ'ביץ', בנו פורמן, מיכאל זוראבסקי, קינגה פרייס

אורי קליין, הארץ

שלח לחבר הדפס

   

Created by Emara Design. Signed by .